איך לעזור לילדים להתמודד עם אובדן במשפחה?

לפני כמה ימים קמנו משבעה של אמא שלי שהלכה לעולמה בפתאומיות אחרי ששבוע לפני כן גילו לה סרטן בלבלב במצב קשה. המעבר החד בין סבתא שקצת כואבת לה הבטן לבשורה הזו והטרוף שהינו בו בשבוע הזה בבית החולים לא נתפסים. כל יום עוד ועוד בשורות ואנחנו מנסים להחזיק את הראש מעל המים. היינו סביבה 24/7. לא באמת הבנו את חומרת המצב ובטח לא האמנו עד כמה אלו השעות האחרונות.

המחשבות על הילדים שצריכים לעכל את הדברים ואני לא לידם הקשו עלי מאוד. היה לי חשוב לדבר איתם, לשמוע אותם, לתת להם מקום ויחד עם זאת אמא שלי הייתה זקוקה לי ואני הייתי זקוקה רגע לסדר את המחשבות.

כשקרוב משפחה שלנו חולה ויש לנו ילדים בבית עולות הרבה שאלות סביב איך נכון לתקשר לילדים את המצב. האם לספר להם או לא לספר להם, מתי נכון לעשות זאת, האם נכון שהם יבואו לבית החולים ויראו את קרוב המשפחה במצב לא טוב וזה יהיה הזיכרון האחרון ממנו או שעדיף שלא, וכיצד לתקשר את נושא המוות.

אני אומנם מדריכת הורים, אבל כשהסיטואציה הזאת פגשה אותי במציאות עם אימי גם לי עלו הרבה שאלות וסוגיות על איך נכון לעשות זאת עם הילדים שלי בבית שלי.

בפוסט הזה אני אנסה לתת לכם כמה נקודות למחשבה על איך לאפשר לילדים לקחת חלק על מנת לאפשר להם לעיכול את הסיטואציה מתוך החוויה האישית שלי.

מתי והאם לספר לילדים

בתי, רותם, הייתה בטיול קצר בחו"ל. התלבטתי מתי ואיך נכון לספר לה והאם לבקש ממנה לחזור לארץ על מנת שתהיה לה אפשרות להיפרד. התייעצתי עם הרופאים והבנתי מהם שיש זמן ולא צריך להגיד לה לחזור.

החייל שלנו, אסף, שמע על הדברים כשהוא בבסיס. היה לו קשה להיות רחוק כל כך ובסופו של דבר המפקד שחרר אותו קצת לפני כולם והוא הספיק להיות ולדבר עם סבתא.

באחד הימים ראיתי שאמא שלי מרגישה קצת יותר טוב אז הצעתי לבני, איתי, להצטרף ללו"ז שלנו ולבלות זמן אחד על אחד איתה. הוא ממש שמח והכין לה מתנות והם בילו שעה יחד. באותו יום גם הגיע בני, רועי, לארוחת ערב קצרה סביב מיטתה.

כל אחד מצא את הדרך הייחודית והמותאמת לו. לא תמיד הצלחנו לדייק אך עשינו מאמץ לתת מקום לכל מה שעולה ומתאים לכל אחד בזמנים אלו עם סבתא.

ביקור בבית חולים

לא פשוט לראות את סבתא מחוברת למכשירים ומצד שני כשהילד נמצא מרחוק קשה לו להתמודד עם הסיטואציה. לכן היה לנו חשוב לתת לילדים לקחת חלק במה שקורה בהתאם לגיל של כל אחד, לאופי שלו ולרגישות שלו (לדבר בוואטסטפ, להיפגש פיזית, להכין מאכל, ציור, להיפגש בלובי או בחדר).

וכשהם כבר מגיעים, חשוב לשים לב אם נוח להם או שהם רוצים ללכת. לפעמים הם רוצים לבוא וכשהם מגיעים הם לא רוצים להיכנס. אל תכריחו. שימו לב לקושי שלהם ושלכם להתמודד בסיטואציה.

לשאול את הילדים איך הם מרגישים

הזמנים שבהם חידדתי מולם מתי נכון כן לשלב אותם ושאלתי אותם אם זה מתאים להם היו מאוד משמעותיים כי הרבה פעמים ילדים מגיעים ואנחנו מצפים מהם כל מיני דברים וזה מקשה עליהם להתמודד עם הסיטואציה הלא פשוטה הזו. אז אחד בא לכמה דקות והשני בא ליותר. אחד מביא מתנה, השני מביא אוכל. זה עוזר לילדים, לנו ולחולה לעבור את התקופה הזו.

תקשורת רציפה עם הילדים

היה לי חשוב להיות בקשר עם הילדים כל הזמן, לעדכן אותם – לשאול אותם איך הם מרגישים ומה מתאים להם. להגיד להם שאני אוהבת אותם, ושאני מקווה שהדבר הזה יהיה זמני (אצלנו הוא לא היה לצערי).

ברגעים הללו עשיתי את מה שיכולתי והייתי מסוגלת כי הכל קשה – גם להכיל את מה שהחולה צריך, גם לעכל את מה שאני מתמודדת איתו, וגם לדאוג לילדים ולמשפחה שלי.

כל הזמן דאגתי שהנוכחות שלי לא תעלם מהבית ושאני אהיה זמינה עבורם גם עם העומס האישי שחוויתי. חשוב לא להעלם להם פתאום ולהישאר זמינים עבורם כדי שידעו שיש להם עם מי לדבר ומקום לפרוק ולשתף את המחשבות ולשאול שאלות.

את הפוסט הזה אני מקדישה לאמא שלי – אילנה ספקטור שהלכה לעולמה בפתאומיות בלי שהפסקנו להיפרד.

אם יש לכן שאלות נוספות או התלבטות אישית, אתן מוזמנות ליצור איתי קשר. יחד זה כוח ולבד בסיטואציות כאלה זה כמעט בלתי אפשרי. שלא נדע כולנו עוד צער.

רוצה כרטיסיות שיעזרו לילדיך להתארגן בבוקר?

השאירי מייל והן בדרך אליך

אולי יעניין אותך גם:

"לא בא לי" – איך מפסיקים את מלחמות הכוח מול הילדים?

אין הורה שלא מכיר את הסיטואציה בה אנחנו מבקשים מהילד ללכת להתקלח / לישון / לסגור את הטלוויזיה ומקבלים מהם "לא". ואז מתחיל כדור שלג בו אנחנו מנסים שוב, לא מצליחים, משחדים, מענישים, מבטיחים הבטחות, פוצחים במשא ומתן ובסוף אם כל אלו לא עובדים אז אנחנו פשוט משתמשים בכוח וזהו. ואז הבית הופך לשדה קרב ולאט לאט אנחנו מוצאים את עצמנו מחכים שהם ילכו כבר לישון או למסגרות כדי שלא נצטרך להתעמת שוב. 

להמשך קריאה >>

פעילות אחת שאל תפספסו בחופש הגדול

בימים רגילים של שלווה ושקט אני תמיד מציעה לנצל את החופש הגדול לזמן ללא תוכניות – זמן בו לא "חייבים לעשות", זמן שאין בו לו"ז צפוף ועמוס ויש בו אופציות לספונטניות שכל כך נדירה במהלך השנה כשיש לימודים, גנים, חוגים, שעורי בית ומפגשים עם חברים.

אבל השנה אני חושבת שצריך לנהוג אחרת.

להמשך קריאה >>

מה יחזק את הילדים שלכם ביום שהם חוזרים עם התעודה?

יום התעודות הוא יום מרגש אך גם מלחיץ עבור חלק מהילדים. אלו שפחות הלך להם השנה והם חוששים מהתגובה של המורה, מההשוואות עם החברים ומהתגובה בבית. גם ילדים שהלך להם יותר בקלות בלימודים לא פעם חוששים – "האם המורה תתן לי מה שמגיע לי", "איך אני ביחס לחברים שלי", "האם ההורים יראו כמה התאמצתי"?

להמשך קריאה >>

תעבירי את זה הלאה:

לשליחת הודעה בווטסאפ
1
במה אוכל לעזור?
Scan the code
נעים מאוד, זו שילי. במה אוכל לעזור?